הנשים שלנו
מרון וללדו
מרון הגיעה מאריתריאה. היא אם יחידנית לילדה בת 5. "היו לי חיים קשים: אבי נפטר באריתריאה, וכשהייתי בת 5 עברתי יחד עם אמי ואחי הצעיר לסודן", היא מספרת. "כשאמי נפטרה, חברתה גידלה אותנו. עד היום אמי מופיעה בחלומותיי"
"כשהייתי בת 17 עבדתי במאפיה, ויום אחד נחטפתי כשהייתי בדרכי לעבודה. מכונית כהה, הדומה למכונית שבדרך כלל אספה אותי, עצרה לידי וחטפו אותי. קשה לי לספר מה עבר עלי"
בגיל 17.5 היא הגיעה לישראל דרך סיני. מאז היא עובדת כמנקה באילת, ובבתי ישראלים בתל אביב. בשלוש השנים האחרונות היא חלק מקולקטיב קוצ'ינטה, יוצרת פריטים יפהפיים ועובדת כאשת מכירות מובילה
אשוק דנג לואל אקווק
אשוק חיה בישראל כבר מעל 10 שנים. היא חיה עם בעלה ושלושת ילדיה (בני 12, 9 ו-7) בסמוך לתחנה המרכזית בתל אביב. אשוק מלמדת סריגה ומתמחה בהכנת פופים וסלים גדולים
"הייתי חדרנית במלון בים המלח במשך 5 שנים עד שחליתי ונזקקתי לניתוח. חזרתי לעבודה מייד, אך לאחר 3 שנים נוספות חליתי שוב וסבלתי מכאבים קשים. פעם אחת התעלפתי בזמן העבודה. הגוף שלי היה נפוח ומזיע והלב שלי פעם במהירות. עזבתי את העבודה ולא ידעתי מה לעשות. עברתי לתל אביב עם בעלי והילדים כדי לקבל עזרה רפואית. בהתחלה, החיים בתל אביב היו קשים כי לא היתה לי עבודה והייתי בודדה. שכנה, שראתה שאני זקוקה לעזרה, סיפרה לי על קוצ'ינטה, שם למדתי לסרוג והתחלתי לעבוד. כאן, אני מרגישה שכולם הם כמו משפחה. המקום הזה נותן לי כוח וסבלנות. כאן אני לא לבד. אני עם האחיות שלי
הייאן דסט
הייאן הגיעה מאריתריאה. היא אם יחידנית שחיה עם שתי בנותיה ובנה בתל אביב. בקוצ'ינטה, היא מלמדת טכניקות סריגה, וגם מכינה מטעמים במטבח. הוואן מלמדת גם מיומנויות שונות כגון תפירה. עבורה, קוצ'ינטה הוא עולם ומלואו. זה מקום משמעותי עבור מבקשות מקלט מאפריקה, כיוון שהן מקבלות שם סיוע ותמיכה, כולל תמיכה כלכלית. הוייאן מרגישה שהנשים בקוצ'ינטה הן משפחה לכל דבר; היא אוהבת אותן והן אוהבות אותה. חלומה של הייאן הוא להקים בית גדול ומשותף עבור נשים אפריקאיות
פיורי יונאס
פיורי הגיעה לישראל ב-2010 וחיה עם בעלה ושני בניהם בתל אביב. היא נהנית לעבוד בקוצ'ינטה ולעיתים קרובות משתתפת במכירות שלנו. טקסי הקפה (טקסי בוּנה) אהובים עליה במיוחד. פיורי היא גם טבחית מעולה וכל ברי-המזל שזוכים לטעום מהאוכל שלה, נהנים ממנו מאוד. עבורה, קוצ'ינטה זה בית ומשפחה
פייבור אגאבו
פייבור עזבה את ארץ מולדתה, ניגריה, עקב קונפליקט דתי. היא הגיעה לישראל לבדה בינואר 2010. בצעירותה, חלתה פייבור בפוליו, וניידותה נפגעה עקב כך
"בקוצ'ינטה סייעו לי להפוך לעצמאית. לפני כן, לא הייתה לי עבודה והייתי תלויה במשפחתי. עכשיו, אני מקבלת משכורת חודשית. אני חולמת שקוצ'ינטה ימשיכו להשתפר כדי שנוכל להרוויח עוד כסף ולשפר את איכות חיינו. אני חולמת על כך שאוכל להרשות לעצמי לשכור חדר משלי בדירה"
איג'יגאיו ירקו בלכה
לאיג'יגאיו היו 3 בנים שמתו, ובת שעימה נותק הקשר. איג'יגאיו הגיעה לישראל לפני 6 שנים ומתוכן שהתה 4 שנים בכלא רמלה כיוון שלא היתה לה ויזה. איג'יגאיוו עובדת רק בקוצ'ינטה. היא סורגת סלים נהדרים ומלמדת אחרות לסרוג. הנשים אוהבות ומכבדות אותה. הן מכנות אותה "הסבתא של קוצ'ינטה"
"הגעתי לישראל עם אשרת תייר ונשארתי בגלל בעייה פוליטית. הייתי חברה בארגון נשים, וכשהממשלה שינתה מדיניות רצו לשים אותי בכלא. בכלא רמלה הייתי עם עוד נשים רבות, ישראליות ואפריקאיות. רוב הנשים הישראליות השתחררו כי היו להם עו"ד ומשפחה שתשלם עבורן ערבות, אבל לי היו היה שום דבר כזה. צפיתי בכולן משתחררות. רק לי לא היתה ברירה אלא להישאר מאחור. אפילו כדי ללכת לרופא היו אוזקים אותי בידיים וברגליים. בסופו של דבר, הקו החם הפנה אותי לעו"ד שהצליח לשחרר אותי. עכשיו אני גרה בחדר קטן בדירה ברחוב סלמה. בעל הבית חילק את הדירה לכמה חדרים. 4 גברים גרים בחדר לידי ואשה עם ילדיה גרה בחדר הנוסף. כולנו חולקים שירותים, אמבטיה ומטבח. הריח בדירה נורא ועכברים מתרוצצים בכל מקום. הרגשתי טוב יותר בבית הכלא כי שם היו לי שירותים נקיים והתייחסו אלי בכבוד. חלומי הוא שיהיה לי בית נקי במדינה שתקבל אותי. אני רוצה לחיות כמו בן-אדם
סאלם טספאגביר
סאלם הגיעה מאריתריאה לפני 6 שנים. יש לה בן אחד בן 4.5. בקוצ'ינטה היא סורגת סלים ומלמדת מבקרים טכניקות סריגה אפריקאיות. הדבר האהוב עלי בקוצי'נטה הוא כשמגיעים אנשים חדשים והיא זוכה להכיר אותם. עבורה זה כמו בית שני. היא שמחה על ההזדמנות למשפחה גדולה יותר. כשבנה מגיעה לקוצ'ינטה הוא נהנה לשחק עם הילדים האחרים. היא חולמת להיות בריאה ולעבוד קשה בקוצ'ינטה ולהכין הרבה סלים
מברהט גברמיה
למברהט יש 3 ילדים (שתי בנות ובן). היא אוהבת להיות חלק ממשפחת קוצ'ינטה והיא נהנית לעבוד ולהרוויח כסף כדי לשלם את החשבונות שלה. חלומה הוא שיום אחד כל האנשים בעולם, כולל ילדיה, יהיו שמחים ובריאים ושיהיו להם חיים טובים
אכברת אברה
אכברת הגיעה מאריתריאה והיא אם יחידנית ל-3 ילדים: נער בן 14 שנשאר באיתריאה ושתי בנות (7.5 ו-6) שנולדו בישראל. אכברת הצטרפה לקוצ'ינטה ב-2011. היא עובדת בניקיון במהלך היום, ובלילות, כשבנותיה ישנות, היא יוצרת סלים נהדרים עם ציורי חיות ופרחים. "אני אוהבת מוסיקה ואני אוהבת לשבת ולסרוג. זה מרגיע אותי."
הסלים של אכברת הוצגו בטובי המוזיאונים בישראל: במוזיאון העיצוב בחולון, מוזיאון חיפה לאמנות וגם בגלריות שונות בארץ ובעולם, ביניהם גלריה רונלד פלדמן בניו יורק. בסלים שהיא סורגת היא מתארת את המסע הקשה שעברה בסיני ואת סיפורה האישי
צגה קבדה
צגה חיה בישראל כבר כמעט 8 שנים. היא הגיעה לבדה ולמרבה המזל הכירה כאן את בעלה
"בישראל אני עובדת כמנקה, אבל באריתריאה הייתי מורה בבית ספר יסודי במשך 7 שנים, כחלק משירותי הצבאי. לימדתי ביולוגיה, מדעים, מתמטיקה וציור לילדים בגיל 7-16. באריתריאה תמיד תפרתי, סרגתי וציירתי, אפילו כשהייתי בצבא. עם מעט הכסף שנתנו לי הייתי קונה חומרי גלם לאמנות שלי. ארגון א.ס.ף הפנה אותי לקוצ'ינטה לפני שנה, לאחר שעברתי ניתוח בטן. עדיין לא החלמתי לחלוטין ואני חשה ברע לעיתים קרובות, אבל כשאני בקוצ'ינטה אני חשה רגועה, והנשים תמיד תומכות בי. חלומי הוא להיות בריאה, ושאלוהים יאפשר לי ללדת ילד"
מרהוויט מנגסטב
מרהוויט ברחה מאריתריאה והגיעה לישראל ב-2011 עם שני ילדיה (8 ו-5.5). במשך שנתיים וחצי עבדה כמנקה במלון בתל אביב, אבל הפסיקה לעבוד כשנכנסה שוב להריון. בנובמבר 2015, ילדה את ילדה השלישי. העבודה בקוצי'נטה בזמן ההריון אפשרה לה לממן את הצרכים הבסיסיים שלה ושל ילדיה
"יש אלוהים, הכל יהיה בסדר"
מהרת טוולדמדין
מהרת הגיעה לישראל לבדה ב-4 בדצמבר 2010. מאז הגעתה עבדה כמנקה בבתים. לפני שהצטרפה לקוצ'ינטה, מהרת ראתה את הסלים של קוצ'ינטה בכל מני מקומות. היא שמה לב שאיכות הסלים הולכת ומשתפרת, והצטרפה כדי ליצור לעצמה הכנסה נוספת
"אין באפשרותי לממן שכר דירה, אבל בקוצ'ינטה עוזרים לי לכסות הוצאות בסיסיות שהן קריטיות"
פנוס הגוס
פנוס הגיעה לישראל ביוני 2010 במטרה להתחיל חיים חדשים. לפנוס יש 4 ילדים, 2 מהם עדיין חיים באריתריאה ושניים חיים איתה בנתניה, ישראל. פנוס אוהבת להיות חלק מקהילת קוצ'ינטה
" אפילו כשאני חולה אני עדיין רוצה להגיע לעבודה". פנוס נהנית לבוא לקוצ'ינטה. היא למדה כיצד לסרוג סלים, ועכשיו יכולה לעשות זאת בכל מקום
"אני רוצה שיהיה לי עתיד מזהיר בקוצ'ינטה, אני אוהבת את התמיכה והעזרה שקיבלתי כאן"
ברזף הגוס
ברזף הגיעה לישראל מאריתריאה ב-2010. היא מתארת את המסע כקשה מאוד. הוא נמשך 18 יום, ורוב הזמן היו ללא מזון. ברזף חיה כיום בתל אביב עם בעלה. היא נהנית ליצור סלים בקוצ'ינטה ולהיות חלק מהקהילה
חלומה לעתיד הוא ללדת ילדים ולהתאחד עם אחיה ואחיותיה שעדיין חיים באריתריאה. תקוותיה לעתיד הן שתוכל לפרנס את עצמה ושיתאפשר לה לקנות לעצמה דברים יפים, ולחיות חיים מאושרים
מאזה אייסו מנגשה
מאזה אייסו עזבה את אריתריאה עם משפחתה ב-2008. למרבה הצער, היא היחידה שהצליחה להגיע לישראל, כיוון שבעלה ובתה בת ה-15 נעצרו במצרים ונשלחו בחזרה לאריתריאה. בבהמשך, בעלה של מאזה אייסו נמלט מאריתריאה ללא בתם, והגיע לישראל לבד. בתה עדיין חיה באריתראה, וגרה אצל סבתה. כיום, מאזה אייסו ובעלה חיים בתל אביב, ויש להם עוד 3 בנות (5 חודשים, 4, 8)
מאזה אייסו הצטרפה לקוצ'ינטה לפני 3 חודשים. היא יצרה הרבה חברויות חדשות והיא נהנית לסרוג. היא רוצה ללמוד כיצד לסרוג מוצרים נוספים, כגון שטיחים וכריות. מאזה אייסו מתפללת שבתה תצטרף אליה בישראל בקרוב
זיארייה אבריהה
זיארייה הגיעה לישראל ב-2011. המסע היה קשה מאוד כיוון שהיא נאלצה לשהות 3 חודשים במדבר
לאחר הגעתה לישראל, זיארייה פגשה כאן את בעלה. בקוצ'ינטה פיתחה זיארייה אהבה לסריגה. היא חולמת ללמוד עיצוב גרפי ולהתנסות בתחום נוסף שהיא אוהבת - צילום
קדש פיסהיי
קדש הגיעה לישראל ב-2011. המסע שלה ארך 4 חודשים, 3 מהם במדבר. קדש נשואה ויש לה 3 ילדים (3, 11, 18). שניים מילדיה נמצאים איתה בישראל, אך בנה בן ה-18 עדיין נמצא באריתריאה. קדש אוהבת מאוד את הנשים בקוצי'נטה ובמיוחד את תחושת הקהילתיות
אברהית וולדו
אברהית הגיעה לישראל ב-2012. בתל אביב היא פגשה את בעלה, ויש להם 2 ילדים (1.5, 4)4
קוצ'ינטה מספקת לה מקום עבודה ומאפשרת לה לתמוך במשפחתה מבחינה כלכלית
הדס צגאיי
הדס הגיעה לארץ מאריתריאה ב-2008. היא מתארת את מסעה לארץ, שנמשך 3 חודשים, כקשה ומפרך
בישראל פגשה הדס את בעלה. להדס יש 3 ילדים: בת 15 שעדיין נמצאת באריתריאה, ושני בנים בני שנתיים ושש שחיים איתה בתל אביב
הדס אוהבת מאוד את קוצ'ינטה. היא נהנית להכין סלים לא רק בגלל התמורה הכספית, אלא גם עבור עצמה
"אני מאושרת כשאני רואה את המוצר לאחר שאני מסיימת להכין אותו. בעתיד אני מקווה להמשיך ולהתקדם בקוצ'ינטה"
גנת גואש
גנת הגיעה לישראל באוגוסט 2011. לדבריה, המסע בן החודשיים לארץ היה מאתגר מאוד, אבל בעלה כבר חיכה לה בישראל וזה נתן לה מוטיבציה וכוח להתמודד. לגנת 5 בנים. בנה הבכור עדיין באריתראיה, והשלושה האחרים חיים איתה בתל אביב. גנת נהנית לעבוד בקוצ'ינטה, וזוהי עבודתה היחידה. "אני אוהבת לעבוד בקוצ'ינטה וליצור סלים סרוגים. בעתיד הייתי רוצה ללמוד סוגים נוספים של אמנות"
אלם טגאיי
אלם הגיעה לישראל ב-2008. מסעה לישראל ארך חודשיים, ולדבריה היה קשה מאוד. אלם נישאה מחדש לאחר גרושיה מבעלה הראשון, אך בעלה נפטר. יש לה 5 ילדים. "אני אוהבת להיות בישראל כי פה אני נמצאת יחד עם ילדיי". בעתיד אלם היתה רוצה ללמוד טכניקות סריגה חדשות ולהמשיך להכין סלים כדי לתמוך במשפחתה"
זאיד טספמריאן
זיאד הגיעה לישראל במרץ 2010. לדבריה, המסע לישראל היה הדבר הקשה ביותר שעשתה אי פעם. המסע ארך חודשיים, ובמהלכו נחטפה במדבר סיני והוחזקה כבת ערובה שלשחרורה נדרש כופר של 30,000 דולר. לאחר 3 שבועות, זיאד ו-32 בני ערובה נוספים החליטו לנסות ולברוח, והיא נמלטה רגלית והצליחה להגיע לישראל
לזיאד 2 ילדים. היא היתה נשואה, אך כיום היא אם יחידנית. עבור זיאד ורבות אחרות, קוצ'ינטה מהווה מקום שמאפשר יציבות כלכלית, וגם מקום בו ניתן ליצור סלים, דבר שזיאד נהנית ממנו מאוד
משאלתה לעתיד היא להישאר בישראל ולהמשיך לעבוד בקוצ'ינטה
ברהנה גבריווט
ברהנה הגיעה לישראל מאריתריאה בדצמבר 2011. היא עברה מספר תחנות בדרך: חודשיים באתיופיה, חודש בסודן ושנה וחצי בלוב. בזמן שהותה בלוב נולדה ביתה. בעלה עזב אותן והגיע לישראל בלעדיהן
כשביתה היתה בת פחות מארבעה חודשים, יצאו שתיהן למסע לישראל דרך סיני. חלק זה של המסע ארך חודשיים. היא מתארת את המסע כחוויה הקשה ביותר שהיתה לה אי פעם. "אני שמחה שאני בישראל ושיש לי עבודה בקוצי'נטה, זה לטובה", היא אומרת. ב-2016 היא נישאה מחדש כאן בישראל. לברהנה יש בן בן 13 שעדיין נמצא באריתריאה. חלומה הוא לראות אותו שוב. כיום היא בהריון ומצפה לילד נוסף
עיישה אבדוג'בה אוסמן יצחק
עיישה הגיעה ממערב סודן. היא הגיעה לישראל עם בעלה ב-2008. לעיישה 4 ילדים, בן ו-3 בנות
צאדה גברוולד
צאדה הגיעה לישראל מאריתריאה ב-2012. צאדה נשואה ויש לה 4 ילדים: 2 בנים ו-2 בנות
חלומה לעתיד הוא למצוא מקום בטוח לה ולילדיה
הדס הגוס
הדס הגיעה לישראל ב-2011. יש לה 2 ילדים. החיים בישראל קשים מאוד עבורה. אין לה קשר עם משפחתה כיוון שבעלה מאריתריאה והמשפחות שלהם לא מכירות בנישואיהם. היא רוצה לעבוד קשה כדי שלילדיה יהיה עתיד טוב
אודסה וולדקידן
אודסה הגיעה לישראל ב-2011. היא נשואה, אך בעלה עזב את ישראל וחזר לאפריקה. היא חיה כאן עם שלושת ילדיה. מצבה האישי והתעסוקתי קשה מאוד. היא היתה רוצה לחיות עם משפחתה במקום אחר
נטשה אסה
נטשה הגיעה לישראל מחוף השנהב ב-2007. היא נשואה ויש לה 2 ילדים בני 3 ו-10. נטשה מקווה לעתיד טוב עבורה ועבור משפחתה בישראל
טדלש גברת טמסגן
טדלש, המרותקת לכסא גלגלים, הגיעה לישראל ב-1994. כשרצתה לחזור לארצה הדבר לא התאפשר כיוון שהתחוללה שם מלחמה, והיא נאלצה להישאר בישראל. לטדלש אין משפחה בישראל וחייה כאן מאוד קשים
נגשטי גותום
נגשטי הגיעה לישראל מאריתריאה ב-2010. היא אם לשלושה. נגשטי סובלת ממחלת כבד וכיוון שאין לה ביטוח, קשה לה מאוד לעמוד בדרישות הכספיות. נגשטי רוצה חיים טובים עבורה ועבור משפחתה במקום בו יוכלו לקבל כל מה שהם צריכים, כולל חינוך טוב
טגרה בטה
טגרה הגיעה לישראל ב-2009. ילדיה בני 4 ו-9. קשה לה לחיות לבד עם 2 ילדים בישראל. היא רוצה לעבור למקום אחר, שבו לילדיה תהיינה יותר הזדמנויות
הגוש מסגן
הגוש הגיעה לבד מאריתריאה לישראל ב-2011. כיום היא נשואה ויש לה 2 ילדים. היא מייחלת לכך שהיא ומשפחתה יקבלו תעודת זהות ישראלית, אבל אם ישראל לא תקבל את מבקשי המקלט היא מעדיפה לעבור למקום אחר עם משפחתה. היא רוצה שילדיה יגדלו במקום טוב
ברהנה מנגסה
ברהנה הגיע לישראל ב-2010. יש לה בת שחיה בישראל ובן שעדיין נמצא באריתריאה
אדהנת פשייה
אדהנת נמצאת בישראל כבר 8 שנים. יש לה 4 ילדים. אחד מהם עדיין באריתריאה והשאר איתה בישראל. החיים בישראל קשים מאוד עבורה, והיא רוצה לעזוב. היא מייחלת לבריאות ושלום